כי האדם עץ השדה

ט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות – מבט חסידי/ רחלי צמח

"כי האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט)

בשדה חייו שואף האדם להתחבר לאילן שבנפשו..

האדם מורכב משכל ומידות והחסידות מבארת שישנן ארבע דרגות המתארות את מצבו הרוחני ביחס לשני מימדים אילו: 

אנוש – זוהי הדרגה הנמוכה ביותר בנפש המסמלת את החולשה אנושית, ובעצם את הקושי העצום שלנו כבני אנוש להתגבר על היצרים, התאוות והחולשות שלנו. ברובד האנוש אנחנו מונעים ולא מניעים את מהלך חיינו, העולם וענייניו שולטים בנו ומנהלים אותנו, ואנחנו עומדים מולם כמעט חסרי אונים.    

גבר – בעולם הכינוי 'גבר' מסמל חוזק, עוצמה, שליטה של האדם בעצמו בסביבה. אבל החסידות מתארת את הגבר דווקא כמי שאינו מתגבר על עצמו – על יצרו.

לא זאת בלבד שאינו מצליח לכבוש את העולם, אלא שאפילו ב"עיר הקטנה" שלו (גופו) הוא לא מצליח לנצח במאבק המתמיד בין נפשו הבהמית לנשמתו האלוקית,

ואילו הפעמים בהם הוא מצליח להתגבר ולהתעלות מעל דרגת אנוש, הם רק בעזרת ההמשכה העליונה.כלומר, רק כאשר עוזרים לו מלמעלה וניתנים לו את הכוחות המתאימים – רק אז הוא מסוגל להתגבר.  

איש – דרגה זו מבטאת את מעלת המידות – היכולת שבנו לעבור מכשולים, ניסיונות וקשיים, ולגלות את כוחות הנפש המתאימים בכדי לנווט, להתגבר ולהעלות את הרבדים היותר נמוכים באישיות שלנו. להתמודד בצורה נכונה עם הבעייתיות שהמציאות מזמנת לנו ולקיים יחסי אנוש בריאים ותקינים. 

אדם – דרגה המסמלת את מעלת המוחין – את השלמות השכלית האנושית. לאדם בדרגה זו האמת בהירה וברורה והיא זו שמנחה אותו באמצעות שכלו, בכל הוויתו הרוחנית והגשמית, וביחסו לעולם ולסביבתו. זהו אדם שבכל הנהגותיו ופעולותיו, ואף הנמוכות והקטנות שבהן, ניכרת הנהגת השכל, ובלשון החסידות "שיהיה ניכר בכל פעולותיו שהראש פועל גם ברגל" (1); ומתממשות בו כל המעלות שייעד לו הקב"ה בבריאתו: היותו בעל בחירה, מושל ורודה, מדבר, שכלי ופנימי. אדם מלשון "אדמה לעליון". 

בט"ו בשבט מאיר "האדם" שבתוכנו, ויש לנו אפשרות להגיע לדרגת מוחין דגדלות ולבטא את רובד השלמות השכלית בחיינו.

ט"ו בשבט הוא זמן מסוגל לכך שהנכון, והאמיתי, הערכי והטהור יחדרו את כל יישותינו ויתבטאו בכל פעולותינו והנהגותינו הפשוטות ביותר בחיי היומיום השגרתיים, מלאי העומסים ורצופי הניסיונות והקשיים.

ומהו אותו אילן אליו נמשל האדם?

האילן במהותו מבטא את תכונת הצמיחה והגדילה התמידית וכל משך זמן קיומו, האילן אינו פוסק מלהתפתח, לפרוח, ולעשות פירות (2).

כמו האילן כך גם האדם צריך להיות בתנועה תמידית של צמיחה והתפתחות ולהיות "נותן פרי".

כלומר, לשפר את החלקים הבעייתיים באישיות שלנו, להיות בבחינה מתמדת של התנהלותינו מול הקב"ה, להעמיק את התקשורת הבין אישית שלנו על מנת שנהיה מסוגלים יותר ויותר לצאת מעצמנו ולראות את הזולת ואת עולמו, להוציא לפועל את הכישרונות החבויים בתוכנו, לתת לעולם את המתנות שניתנו לנו מלמעלה, ולהאיר את סביבתנו. 

תכונה נוספת יש לו לאילן (3) ועילוי מיוחד ביחס לתבואה (חיטה, שעורה וכו').

התבואה היא דבר המוכרח לקיומו של האדם, בלעדיה אי אפשר להתקיים וההתעסקות עם התבואה מחייבת קושי ויגיעה (זריעה, חרישה וכו').

בעבודת האדם מסמלת התבואה סוג עבודה באופן של קבלת עול.

קבלת עול היא תנאי הכרחי לקשר הגלוי עם הבורא. אין שום אפשרות לחיות חיי תורה ומצוות מלאים מבלי שתהיה לנו הנכונות לעשות את הדברים רק משום שכך רוצה הקב"ה גם כאשר הדברים אינם מסתדרים בהגיון השכלי, וגם כאשר הם נוגדים את רצונותינו העכשוויים והמיידיים. מה שמאפשר את אופן העבודה מסוג זה, זאת ההבנה השלימה שרצונו התמידי והעמוק ביותר של הקב"ה הוא לתת לנו את הטוב ביותר וכל הוראותיו ומצוותיו - לטובתנו הנצחית נועדו, גם אם אנחנו לא מסוגלים לראות זאת במוחש בנקודת זמן ומקום.

ואילו האילן המצמיח פירות, שבעצם מהותם אינם הכרחיים לקיומו של האדם ונועדו להנאתו, מסמל את התענוג שבנפש, הרובד הגבוה ביותר בעולמו הפנימי של האדם.

מכאן למדים שעניינו העיקרי של "ראש השנה לאילן" הוא לא העבודה שהיא בבחינת חובה אלא דווקא עבודה שהיא בבחינת רשות והוספה ובאופן של תענוג.

מקור תענוג הוא בפנימיות הכתר – הרובד העל מודע של האדם, המקיף אותו ככתר על ראשו - והוא מבטא את השלימות הנעלית ביותר, את הרובד העמוק ביותר, את עצם החיים.

הכלי באמצעותו ניתן להגיע למימד התענוג (לפנימיות הכתר) הוא השכל, המאפשר לאדם את לימוד התורה ופנימיותה.

עכשיו ניתן לראות בשלמות את הקשר הפסוק "כי האדם עץ השדה" - באמצעות מעלת המוחין (דרגת האדם שבנפש כפי שהוסבר לעיל) ניתן להגיע למהותו של עץ השדה – התענוג.

כשאנחנו מגיעים לתענוג שכלי מעצם הלימוד של עניינים ורעיונות מופלאים בחסידות, המאירים לנו כאוצרות באור יקרות במוחנו, אנחנו נוגעים בעצם החיים - בקב"ה.

הקב"ה כתב ונתן את עצמו בתורה ("אנא נפשי כתבית יהבית"), ושם אנו מוצאים את העצמי האמיתי שלנו ושואבים חיים – שעל זה נאמר ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד- נשמות ישראל, התורה והקב"ה הם דבר אחד במהות ועצמות.

רחלי צמח,

יועצת זוגית ומנחת קבוצות

שדכנית מוסדות חב"ד רמת אביב

(1) וידבר אלוקים, תרצ"ה פ"ה.

(2) התוועדויות – שנת תשמ"ט כרך ב'.

(3) התוועדויות – שנת תשמ"ח כרך ב'.