ויהי בימי אחשוורוש

"ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המלך מהדו ועד כוש  שבע ועשרים ומאה מדינה" (א,א)

רחלי צמח

סיפור המגילה מתאר השתלשלות של מאורעות שאירעו במרחקי זמן (1) אחד מן השני, עד שבעת התרחשותם קשה היה להבחין שיש קשר ביניהם (מלכות אחשוורוש, עריכת המשתה, בחירת אסתר למלכה, גזירת המן וביטולה ועוד).

רק לאחר שהועלו הדברים על הכתב נתגלה (מגילה מלשון גילוי) הקשר והחיבור שבין כל המאורעות, שכולם היו המשך אחד בהנהגת הקב"ה – "אחשורוש, שאחרית וראשית שלו" (2). הנהגה שהובילה לנס פורים הגדול.

סיפור המגילה והמאורעות המתוארים בו, נראים על פניו כפשוטים ומלובשים היטב בדרכי הטבע. עושה רושם שאין בהם שום מורכבות ועניינים הנוגעים לרבדים הפנימיים של החיים, נפש האדם, והקשר שלו עם הקב"ה.

התבוננות בפירושי החסידות למגילת אסתר פותחת עולם ומלואו של סודות נפלאים, משלים וסמלים המעניקים עומק בלתי יתואר לדמויות המגילה והמאורעות של אותם הימים.

אחד הפירושים המעניינים מתייחס לפסוק "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" (ו,א).

"בלילה ההוא, תוקפו של נס" (מגילה יט,א).

"בלילה ההוא" – הלילה, החושך וההסתר מסמלים את שיא ההעלם של האור האלוקי בעולם.

בלילה ההוא , בחושך וההעלם הכפול והמכופל, דווקא בלילה ההוא – "נדדה שנת המלך".

כלומר, דווקא במצב של ייאוש עמוק ובאווירה של גזירה קשה, התגלה תוקף הנס של פורים(3).

בפירוש הפסוק משול המלך אחשורוש - לקב"ה "מלכו של עולם".

ונשאלת השאלה באיזה אופן שייכת שינה אצל הקב"ה, שאינו כאדם בשר ודם?

אלא מוסבר שכשישראל חוטאין 'עושה הקב"ה את עצמו כישן', ואילו כאשר ישראל עושין רצונו של מקום, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (4). גישה המבטאת סוג של הנהגה שמיימית המודדת מידה כנגד מידה.

במצב הרצוי, כשהקשר בין ישראל והקב"ה גלוי, כלומר ישראל מחוברים לתפקידם ולמהותם העצמית והפנימית, היינו חיים חיי תורה ומצוות שלמים, השפע האלוקי יורד לעולם שלנו התחתון בסדר ההשתלשלות כפי שהוגדר לכתחילה.

סדר השתלשלות שדרך העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, וכל הכוחות בעשר הספירות של כל עולם ועולם פועלים ומתפקדים כראוי.

במצב של שינה 'למעלה', מתחולל שיבוש בסדר ההשתלשלות עד כדי היפוך, ואף פעולתן של חלק מהכוחות נעלמת ובלתי מורגשת, אצלנו למטה.

כמו בשינה בפשטות, שבחלום אין סדר ועשויים לקרות דברים חסרי הגיון, בלי קשר בין האירועים, בלי מגבלות של זמן – לפני ואחרי וכו'.

ומכאן מובן שעיקר הנס, הוא מה שנדדה שנת מלכו של עולם – מלך מלכי המלכים – הקב"ה. 

השינה למעלה נבעה מכך שישראל נהנו מסעודתו של אותו רשע או משום שהשתחוו לצלם (5)

אך כאשר עמדו ישראל במשך שנה שלימה ומסרו נפשם בתכלית השלימות לרצון השם ולמרדכי – נשיא הדור, בהתמדה ובעקביות, זה גרם לכך שנדדה שנת מלכו של עולם.

וכאשר ישראל מוסרים נפשם על רצונו של מקום, הם מושכים אור עצמי, מעצמות אור אין סוף ב"ה שלמעלה מכל הסדרים ולמעלה מסדר ההשתלשלות.

מסירות נפש זו הביאה את הקב"ה למצב של "ויקץ כישן השם", הקב"ה כביכול ניעור משנתו ו'נזכר' שישראל הם בניו אהוביו, "בני בכורי ישראל". ולא זאת בלבד שביטל את הגזירה אלא גרם לכך שיהיה ונהפוך הוא – שהיהודים ישלטו המה בשונאיהם, ומעלתם וחשיבותם חזרה וניכרה לעיני כל.

וכאהבת אב לבניו השפיע עליהם שפע אורה ושמחה וששון וייקר.

כל סיפורי התורה הם משל הקדמוני לנפש האדם, וגם מסיפור המגילה אפשר ללמוד רבות לגבי המציאות העכשווית של חיינו.

כל אחד מאיתנו וה'לילה' שלו: הקושי בחיינו, האיום על מעמדנו, החרדות והפחדים המלווים אותנו בהתמודדות שלנו מול העולם הגדול והסוער, ההשתלטות של החולשות שלנו על כלל האישיות שלנו, עד כדי מצבים של חוסר תפקוד.

'לילה' שיש לו תחושות נלוות בדוגמת: אין לי איפה להניח את ראשי ולהשתחרר מהדאגות המציפות את נפשי, אין לי אף אחד בעולם, אין לי כוחות ויכולת להתמודד, עצב, דכדוך וגוונים שונים של רגשות מסוג זה. אני חווה העדר אור, העדר סדר (לא סתם כשאנחנו שואלים אחד את השני מה שלומך? המענה הוא ברוך השם, הכל בסדר, הכל מתרחש בסדר הרצוי).

המתפרש הרבה פעמים כחוסר צדק, חיי מתהפכים והנפש נמצאת בפיזור.

חוויית החושך והלילה בפנימיות נפשנו, נובעת מכך שאנחנו לא מחוברים לעצמות אין סוף ב"ה. אם המציאות של הקב"ה אינה מאירה בחיי, אז יש מקום לפחד, ולדאגה, לחרדה ולהשתלטות של כוחות ההרס. כלומר, ההתנתקות התודעתית שלי מהקב"ה, היא עצמה חווית העדר האור בחיי. ויותר מכך, ההזדהות שלי עם המקומות החשוכים, היא שגורמת למצב של שינה 'למעלה'.

אז כיצד ניתן לפעול בנפש את המצב של "ובלילה ההוא נדדה שנת המלך"?

 עיקר העבודה היא להתחבר לעצמי, לעצמותו של הקב"ה הנמצא בתוכי.

להחזיר את החיבור לקב"ה לתודעה הגלויה שלי, ולעורר בתוכי את כוחות האמונה והביטחון בקב"ה – שהוא תכלית ושלימות הטוב.

לחדד את ההתבוננות שאין רע יורד מלמעלה, וכל רצונו הפנימי של הקב"ה זה אך ורק להיטיב איתי ולא לפי ערכים של אדם בשר ודם אלא לפי ערכו הוא, שאין לנו תפיסה בכך כלל.

ואם ניצבת בפני התמודדות לא פשוטה או קושי כלשהו, כנראה שדורשים ממני עבודה פנימית שברחתי או התחמקתי ממנה עד היום, והמציאות מכריחה אותי בשלב זה של חיי לעמוד מולה ולבצע אותה.

וזה עצמו הטוב, האמיתי והנכון.

החיבור התודעתי המחודש לקב"ה, מעורר אותו כביכול משנתו, וגורם לויקץ כישן השם, חושף בי כוחות ויכולות מהעל מודע, שלא ידעתי על קיומם. מאפשר לי להתמודד בצורה נכונה ומביא לכך שהטוב ייחשף באופן מוחשי וממשי במציאות.

שהשפע שהקב"ה רוצה ומתאווה לתת לי בכל רגע וזמן מצד היותי חלק אלוקה ממעל ממש, חלק ממנו ממש, ירד וישתלשל לחיי באופן מסודר ושלם. שהבעיה תיפתר והכל יבוא על מקומו עד לכדי ונהפוך הוא, שיהיה לי אור, שמחה, ששון וייקר במציאות חיי.

שנזכה לשמחה האמיתית והשלימה בגאולה האמיתית והשלימה

תיכף ומיד ממש

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד

(1) – התוועדויות תשמ"ז, ג, עמ' 181

(2) מדרש הובא במאורי אור אות א', קפב.

(3) שיחת פורים תשל"ב.

(4) שיחת פורים תשמ"ו.

(5) שיחת פורים תשל"ב.