הגאולה הפנימית- גב' רחלי צמח

לימוד נפלא מסיפור המאסר והגאולה של הרבי הריי"צ

 החודש נחוג בע"ה את חג הגאולה יב' – יג' תמוז, היום בו השתחרר הרבי הקודם מליובאוויטש, כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, ממאסרו ברוסיה הקומוניסטית. הרבי הריי"צ נאסר על החזקת התורה והפצת היהדות ונגזר עליו גזר דין של הפך החיים שהומר בשלוש שנות גלות בעיר קאסטרמה שב

וטלו גם הן בסופו של מסע מטיל אימה שעבר הרבי.

מאסר זה לא היה המאסר היחיד שעבר הרבי הריי"צ. הרבי עבר שבעה מאסרים בהם נחקר ועונה כשחייו עומדים בסכנה ממשית.

במאסרו השישי, בקיץ תר"פ, הובא הרבי הריי"צ לחקירה ב"חצר המוות", הוא הוכנס לאולם גדול בו היה שולחן שבראשו ישבו שניים מנכבדי 'ועד מבקרי הדתות' שעיסוקם היה לבקר את דת ישראל. הרבי הושב בסוף השולחן כשלצידו שלושה שומרים המחזיקים באקדחים טעונים.

חברי הועד ביקשו שהרבי הריי"צ יפתור להם כמה שאלות בדת ישראל הקשורות עם הקבלה והחסידות. הרבי סרב בתוקף גדול, והדבר גרם לכך שאחד היושבים התפרץ לעברו וכיוון אקדח טעון אל מול פניו הקדושות, באומרו ש'צעצוע' זה מסוגל לפתוח את הפה גם לאילמים..

ענה לו הרבי הריי"צ(1):

"צעצוע זה עושה רושם רק על מוגי לב שאין להם אלא עולם אחד והרבה אילים. אבל אנחנו יש לנו א-ל אחד ושני עולמות, צעצוע זה שאתם מראים לא רק שאינו מבהיל אלא גם לא עושה כל רושם"

לאנשים כערכנו אין השגה ותפיסה בדרגה כזאת של בטחון מוחלט בקב"ה, בראיה בהירה וחדה של המציאות האמיתית, אומץ ותוקף הנובעים מחיבור והתקשרות טוטליים לריבונו של עולם.

ובכל אופן, ידוע שכל מה שפורסם אודות רבותינו נשיאנו, נוגע באופן מסוים לכל אחד ואחת מישראל, היינו לכל אחד ואחת מאיתנו.

התבוננות באמירה של הרבי הריי"יצ מלמדת אותנו שמקור כל הפחדים, החרדות והדאגות שלנו (היותנו מוגי לב), הוא בתפיסה השגויה שיש לנו עולם אחד, ובבעייתיות שאנו עושים לנו הרבה אילים.

המשמעות של הרבה אילים היא שיש במציאות חיינו אנשים או גורמים שאנחנו עצמנו מעניקים להם משמעות אלוקית. אמצעים בעולם שאנחנו הופכים אותם בתודעה שלנו למקור חיותינו ונותנים להם מקום של אלוקים המחזיקים כביכול בשפע והאור של חיינו.

בצורה פשוטה קל להבין את הדבר באמצעות אחד מה'אלוקים אחרים' הנפוצים ביותר בדורנו – כסף.

כסף מסמל כוח, עוצמה, שליטה ועוד. הוא נתפס כדבר שנותן לבני האדם נוחות, שמחה, אושר, סיפוק ועוד.

אנשים משקיעים את כל כוחות הגוף והנפש בכדי לצבור הון, הם מוכנים לוותר בקלות (או שלא בקלות) על כל הערכיות, האמת, הקדוש והטהור על מנת להשיג את המטרה הנכספת – כסף. כסף מלשון כיסופים.

יוצא שהאמצעי בחיינו הפך למטרה בפני עצמה. במקום לתת לו מקום של דבר חיובי באמצעותו ניתן לחיות חיי רווחה המאפשרים את קיום התורה והמצוות מתוך הרחבת הדעת; הוא הופך להיות מקור הרוגע והשלווה שלנו.

כן, ישנו גם קב"ה בתודעה שלנו, וכן הוא זן ומפרנס לכל וגם מיטיב לכל, אבל..(וכמה חבל) כאשר חשבון הבנק בפלוס זה עולם אחר וכשהוא במינוס זהו עולם אחר לגמרי.

ואולי אפילו טובו של הקב"ה נמדד ח"ו לפי מצב חשבון הבנק. כאשר יש שפע גשמי, השם הוא טוב וכאשר אנו חווים צמצום והגבלה אז השם הוא..ח"ו. ואנחנו פוחדים ודואגים ושואלים מה יהיה? ואיך נסתדר? ומה יקרה לנו?

ולפעמים נאלץ הקב"ה ל'סגור' עלינו מכל הכיוונים, לא רק שהחשבון במינוס ובהגבלה, השיקים חוזרים, וגם לא נראה כרגע שום מקור שממנו אמור להיכנס סכום כלשהו, והחובות גדלים, וצריך להאכיל את הילדים..

וכל זאת על מנת שנרים עיננו אל השמיים ונצעק לזה שהשפע כולו אצלו, שנבקש ממי שהכל בידיו, שנתחבר למקור האמיתי.

ויותר מכך שנפסיק לתת לכל דבר שהוא במציאות מקום של אלוקים אחרים, שנוותר על הכסף ונזכה ב'אמת'. שנפסיק לתלות את האושר, השלווה הרוגע והשמחה בחיינו בדבר סופי ומוגבל וניתן לאין סוף לעבור דרכינו. נתחבר לחיי החיים הקב"ה ואז בוודאי "הן ולאו שווין אצלו".

כשנפטר מהאלוקים האחרים שלנו, ונתחבר למקור החיים זה כבר לא כל כך ישנה לנו אם יש כסף או אין כסף, אם יש נוחות או אין נוחות. כשיש לי את הקב"ה יש לי הכל. ואז גם הכסף בא, והכל מסתדר, והחשבון מתארגן. לעולם לא אבין איך.

וכן הוא לגבי כל דבר בעולם: כסף, כבוד, בני אדם משמעותיים בחיינו, עבודה, מיצוי ומימוש עצמי ועד דקויות שונות ומשונות המתלבשות לעיתים באצטלה של קדושה.

המשך האמירה של הרבי מתייחסת ל"עולם אחד" –

התפיסה שבעולם הזה הכל מתחיל ונגמר מתעתעת בנו כל הזמן. בתודעה שלנו רק העולם הזה קיים, וידוע שהעולם הזה – עולם העשיה – רובו רע ומיעוטו טוב.

כשאנחנו חווים את העולם הזה כעולם היחידי, ברור שנפחד מבני אדם, מתאונות, ממחלות, ממלחמות וכו'. כל אחד ואיפה שהחרדה והפחד משתלטים על חייו.

האדם עומד חסר אונים מול העולם וענייניו, רעוע שבור ורצוץ מול הרוע ההולך וגובר והולך ומשתלט ועשוי להפוך רדוף ומאוים מכל עבר.

העולם נתפס בעיניו כעוצמתי ובעל תוקף בפני עצמו, מופרע ומטורף לכאורה ללא כל השגחה, סדר, צדק ואמת. ג'ונגל חי.

בדור חשוך זה, לא מספיקה האמונה לבדה שיש מי שמנהל, משגיח ושומר, עושה צדק וכו'. כיום נדרש כוח אחר לחלוטין להתמודד ולעמוד מול העולם ול'קנות' שני עולמות – הבטחון.

ההבנה שרק הפחד שלי מענייני העולם באשר הם, הוא זה שנותן להם תוקף, עוצמה וחוזק מולי ובכלל. ורק כשאכנע לחוסר האונים שבחוסר היכולת לשלוט במציאות של חיי, ארפה ואתמסר לידו הקדושה, הרחבה והטובה של הקב"ה, ולו לבדו, רק אז אזכה בתחושת הביטחון השלימה שהעולם הזה הוא אינו אלא אמצעי לחבר אותי לעצמותו יתברך.

גם העולם הזה אינו העניין עצמו, אלא שמתוך ההתמודדות עם העולם הזה דווקא, וענייניו דווקא אוכל להתחבר למהותו ועצמותו יתברך. שהרי בעולמות העליונים מאיר רק אורו של הקב"ה ובעולמינו זה הנחות והתחתון מתגלה כוח העצמות של הבורא.

ואז יתחלפו להם הפחדים והחרדות ביראה האמיתית, לירא מלהיות מנותק מחיי החיים הקב"ה, ובעצם זה יהיו לי שני עולמות. אבין שכל העבודה זה לגלות פה בעולם הזה את עצמותו יתברך, ושבעצם שנשאר רק לקבל את פני משיח צדקנו בפועל ממש ולהכריז בפניו:

"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"